הקסם של חוסר השייכות

האם קרה לכם שנסעתם לארץ אחרת, ובין כל הדברים שיש ליהנות מהחוויה, בעיקר נהניתם מחוסר השייכות? לי זה קורה בכל פעם. כבר מהמטוס, איך שאני מבחינה במכוניות הקטנות האלה, הנוסעות בכבישים הקטנים שמפרידים בין הבתים הקטנטנים שם למטה, בידיעה שאני לא חלק, אני מרגישה מלאה ומנוחמת.

זה חוסר שייכות שהוא מספיק, לא קיצוני. הבתים לא לגמרי זרים לי ואני לא לגמרי זרה להם, רק זרה מספיק בשביל הקסם של אינרציה. זה חוסר שייכות בחזקת אפס, אבל כזה שנושא מספיק עוצמה, עמוס בכוח שמתאים לאינרציה של הקיום; עם תחושה אלוהית שמתחילה בתצפית החיים מחלון המטוס; חיים בצורה של אורות של עיר רחוקה שממנה בוקעת השתקפות חייתית לשמיים. עיר שמקרינה את מהותה האורבנית, את הפוטנציאל שבה. אבל בעת ובעונה אחת, גם נובעת ממנה האינרציה של חוזים שפג תוקפם, של רמזורים שבורים, של נשיכות כלבים את שכניהם התמימים, של חלונות עם תריסים נעולים, כרטיסי אשראי גנובים, של ילדים שבוכים, של אמהות שבוכות. הן שתי אינרציות מקבילות, כמו יקומים מקבילים שחשים אחד את השני אבל לא רואים זה את זה ולא נוגעים. במצבי, בעולמות האינרציה הקיומית, אני כמו גוף שמימי בעל מסה ענקית, כמעט כמו חור שחור או כמו כוכב ניטרונים. יש לי שדה כבידה שמושך כל חלקה טובה מחוסר הקיום, אבל בלי לחדול מלהתקיים.

קיומי שלי הוא כזה שהוא יכול להצטרף או לא להצטרף לכל מחשבה או לכל מצב רוח. אני יכולה להשתמש בכל דבר או לא להשתמש בכלום. אני כמו חתול רחוב שהתגנב לתוך הבית דרך חלון המטבח, מסתכל כמו מבחוץ, אבל הוא עדיין חלק. שובל של רווחה והקלה עוקב אחרי; אני כמו כוכב שביט, כמו גשם קיץ על אריחי המדרכה, כזה שמוציא החוצה את הריח הרך והלח שהמדרכה הדחיקה. צריבת העיר אינה שייכת לי, ולא אני שייכת לה. חוסר שייכות הוא כמו קהות חושים, עייפות, חוסר תחושה, אך מאוכלס על ידי המציאות עצמה, על ידי צחות הלשון; כחלום חי ששורד את הזיכרון.

המעשיות של נחיתת המטוס מושכת אותי החוצה מהחלום החי. הייתי צריכה לחשוב את חוסר השייכות כאילו היה פרקטיקה, כמו ספורט או משחק. יכולתי לגשת אליו כמו יזם שנגש אל סוד עתיק, כמו תינוק שלומד את סוד ההולכים על שתיים, או כמו אמבה שנכנסת לפוטנציאל אינסופי, ומתמלאת ממנו כמו רביולי. תחושת אי הקיום של הנסיעה לא דומה לתחושה של חוסר השייכות שמלווה אותי בארץ ידועה לי. חוסר השייכות של בחוץ נראה כמו חליל קסם, יש בו שליטה ועליונות. ייתכן שאזדקק לבורות תמימה, לבורות שאין בה יכולת לחשוד או לשפוט, אך חכמה מספיק בכדי לשרוד כל נחיתה. האינרציה של קיומי בהחלט כפופה לחוקי הפיזיקה, אך בורות טובה מעולם לא תהיה נקודת התחלה רעה עבור קסמו של חוסר שייכות.