והנה הבשלה בכניסה לקניון, פותחת את התיק לבדיקה מול המאבטח, צופה בו ממשש את תיקה עם הידיים שלו, בזמן שעם העיניים -שמתפקדות כמו טילים מונחי לייזר- הוא מתמקד בחזייה בצבע בז' שהיא נושאת בתוך התיק כבר שלושה ימים. היא לוקחת את החזיה בתור דוגמא, במקרה שתעבור בחנות ההלבשה התחתונה האהובה עליה, כך שתוכל לקנות חזיה אחת נוספת רק מתוך השוואה עם זו שמהווה דוגמה, מבלי למדוד דבר. בניגוד למאבטח -שלאחר שהביט בחזיה שאל אותה במבט עמוק אל תוך עיניה, "הגברת נושאת נשק?"- התיק סובל הכל.
הבשלה הופכת להיות יותר ויותר יעילה עם השנים. אין מצב שתלך במיוחד לחנות החזיות. הכל על הדרך.
הביטוי "עבור הכיס של האדון והתיק של הגברת" לא הומצא סתם כך. עם השנים הכיס של האדון מתפקד כסניף של התיק של הגברת. אם יוצא שהיא ובעלה הולכים לבקר חברים קרובים, אז היא לא תקח את כל התיק, הרי שפתון הלחות שלה והנייד נכנסים בנוחיות בכיס של האדון. במקרים מסוימים לא רק הכיס של האדון עובד כסניף לגברת, אלא האדון במלואו. אם יצאו לטייל, תיקה ילך איתה, אבל יעובר לכתף של האדון אחרי שלושה בלוקים.
השינויים המתרחשים אצל נשים בתרום גיל המעבר ובגיל המעבר נצפים לא פעם גם בגודל של התיק, שגדל עם הגיל. יש דברים שנשים לוקחות בתיק מגיל הנעורים ועד למוות, כמו המפתחות. דברים אחרים, כגון מגבונים לחים, מגיעים לעתים קרובות יחד עם הילדים, וכמוהם, נשארים לנצח. המגבונים הלחים מתאפיינים ביכולת שלהם לחשוף מידע, משהו כמו "אמור לי מה מגבוניך הלחים ואומר לך מי אתה". יתר על כן, ידוע כי התיק של הבשלה הוא אובייקט ציבורי עבור בנותיה, מספיקה הססמה "תוכלי לקחת לי את זה, mum?" והרוכסן תמיד פתוח בפניהן. אם הכיס של האדון הוא סניף של התיק של הגברת, התיק של הגברת הוא סניף לבנותיה.
גודלו של התיק הוא אחד הפרמטרים הגלויים לאומדן השינויים שבגיל המעבר. תיק צד קטן לצעירונת ותיק גדול ממדים למבוגרת. הצעירה מלווה במפתחות של הבית ואולי גם בחבילה קטנה של טישו. המבוגרת, בבקבוק של מים מינרלים, במשקפי קריאה, משקפי ראייה מרחוק, משקפי שמש. בשלושה עטי כדור, במקרה שאחד לא יעבוד. במפתחות של הרכב, של הבית, של תיבת הדואר, של המחסן, של הכניסה מהגינה, של הבית של אמה, ולפעמים של הבית של חמותה, ובמקרים מסוימים גם של ביתו של הגרוש. ביומן, במטען לטלפון נייד, בשפתון חמאת קקאו, בכמה זוגות עגילים, מראה, כמה זכרונות בצורה של חפצים שונים ומשונים, בפתקים קטנים עם טלפונים, פתקים קטנים עם כתובות, פתקים קטנים עם הוראות למטלות שונות, ברשימת מכולת. בכרטיס הגרלה ישן של לוטו ובעוד אחד חדש. בקופסה קטנה המכילה שבעה דיסק און קי. בארנק לכסף, ארנק לכרטיסים, ארנק קטן למטבעות, תמונות דרכון שלה, של בעלה וילדיה משנים שונות. במברשת שיער ואבזם, שלא השתמשה בהם שנים. בנייר טואלט ובהתאם לגיל, גם בפדים. בקרם ידיים. במסטיק וסוכריות. בשוקולדים מיניאטורים מרשת קפה ארומה. במגבונים לחים. בחורף, במטרייה טלסקופית קטנה ובצעיף קשור לרצועת התיק. בשקיות קטנות של מלח לטיפול בירידה של לחץ דם, בשקיות של סוכר להיפוגליקמיה, בנורופן ג'ל למיגרנה, בכדורים ויטמין B12 למציצה לעייפות, בסוכריות למציצה לכאבי גרון. בחבילה של פלסטרים, בג'ל אנטיבקטריאלי. בנייר טישו בגדלים שונים. בחזית הדוגמא בצבע בז'.
זהו תיק השקעות ריאלי ביותר. ניהול התיק באחריות המלאה של הבשלה. לדוגמא, היא יודעת -מהניסיון- שלבקש ממישהו להוציא משהו מתוך התיק שלה הוא לחשוף את אדם זה למשימה בלתי אפשרית, ואלא אם כן מדובר כאן בטום קרוז, אין סיכוי שיסיים את זה בהצלחה. בעלי בתי המלון שבהם יש שלטים המכריזים ש-"המקום אינו אחראי להחפציך האישיים" הבינו את הדברים כהלכה. מה שברור הוא שאם מישהו יגיד לבשלה ש-"הזיכרון הוא התיק של הזקנה, ואותו יש צורך למלא" לא יודע כלל על מה הוא מדבר.
*אהבת את הפוסט של השבוע? תעשי לייק ותשתפי בפייסבוק.
