החרדתית בארץ הפראוּת

לטוב ולרע, החרדתית הבשלה מאמינה בסינכרוניזציה. ביום רביעי השבוע היא קיימה שיחה עם נציג של בנק לאומי בשעות הבוקר -שבה הוא הציע לה להצטרף לאיזשהו שרות- ובאותו יום בשעות אחר הצהריים היא צפתה בתכנית "הכל כלול" -שבה דיברו על איך נציגים נבזיים של חברות נבזיות עובדים על קשישים בטלפון ומוציאים מהם את פרטי כרטיס האשראי בשביל לחייב אותם בלי סוף אחר כך בסכומי עתק-.

סינכרוניזציות מושלמות מסוג זה נתפסות אצל החרדתית כמעט תמיד כהוכחה למוחשות חששותיה. 

השיחה של הבוקר התנהלה בערך ככה: 

נציג בעל קול רדיופוני, שהציג עצמו כ"טל" מ-"בנק לאומי" אמר: אני רוצה לצרף אותך למייל הירוק, אם את מעוניינת...החרדתית (שבינתיים מבינה את צמד המילים "מייל ירוק" כמשהו דומה ל-"עלה ירוק" –הם מדברים מהר הנציגים האלה- ותופסת את הנציג עצמו כ"נציג מדומה" של בנק לאומי) השיבה: כן...הנציג המשיך: רק כדי לאמת את הפרטים, מספר החשבון שלך מתחיל ב- 01, איך זה ממשיך בבקשה?...החרדתית (שמהססת כי היא משוכנעת -כמעט עד הסוף- שזה אכן נציג "מדומה" ושהוא רק רוצה להוציא ממנה את מספר חשבון הבנק, מי יודע עבור איזה מזימה נבזית) אמרה: אה....רגע....(ובסף דווקא מנדבת את המידע ומשלימה את מספר חשבון הבנק שלה).

צפיית התכנית אחר הצהריים התנהלה בערך ככה:

החרדתית רואה את הכתבה על עושק הזקנים ומקבלת זריקת אדרנלין על המקום. כל החששות שלה מהשיחה של הבוקר כנראה נכונות! היא רצה לעמוד האינטרנט של בנק לאומי וחופרת באתר בחיפוש אחר משהו שישמע כמו "עלה ירוק". תוך כדי שנשימתה נעשית כבדה...היא ממשיכה לחפור באתר ללא הצלחה...עד ש...הנה! יש שם כותרת "שרותים דיגיטלים"...היא נכנסת לשם בקליק...אהההה, יש סימן הצטרפות לשרות "מייל ירוק"! החיים יפים.

בהתאם לאיזשהו מדריך אינטרנטי למאבק נגד חרדה, החרדתית הבשלה שתלה פסיפלורה בגינת ביתה. על פי מחבר המדריך, פסיפלורה ממומלצת למאבק נגד חרדה. מכיוון שהצמח עדיין לא נותן פירות, לא נותר לה אלא ללכת ישר לצעד הבא שמופיע במדריך: "ההרפיה". לפי הוויקיפדיה, שכידוע יודעת הכל, הרפיה היא: "ביטול האחיזה בשריר או בכל חומר מוצק מתוח ומתן אפשרות לו להחלש שוב ולחזור למצבו הקודם". יופי. רק שאצל החרדתית הבשלה לא קיים מצב קודם שאינו מתוח. ככה שלחזור למצב הקודם, לסוג של נזילות כנראה, זה בעצם ליצור מצב חדש שלא היה קיים קודם לכן. מצב חדש שלא היה קיים קודם לכן יכול לעורר חרדה, ולמרות החרדתית דווקא אוהבת שינויים, היא אוהבת אותם בגבול הטעם הטוב. 

בנוסף, אם לדבר על שרישים מוצקים, דווקא המצב הקודם היה הרבה יותר מוצק מהמצב הנוכחי. על פניו נראה שההגדרה השניה להרפיה יותר מתאימה לה: "(עוף) הרפיה דרום אמריקאית, סוג הכולל מין יחיד של עיט עצום ממדים." אכן, השלושה הקילו האלה שהתאספו לה למשקל גופה בחצי השנה האחרונה גורמים לה להרגיש עצומת ממדים, היא גם מחשיבה עצמה "מין יחיד במינו" מאז ומתמיד, היא אוהבת עוף, ולגבי דרום אמריקאית אין וויכוח.




פתאום, אתר בשם "בקלי קלות" מושך את תשומת ליבה של החרדתית הבשלה בחיפושיה ברשת אחר המאבק במושלם נגד תופעת החרדה. בכותרת, מנהלי התוכן כבר עשו את הקישור הנדרש בין גיל המעבר לבין החרדה. הנה! באמת בקלי קלות! כתוב שם שחור על גבי לבן שלמרות שהחרדה יכולה להופיע בכל גיל היא נפוצה יותר מגיל 46. הסיבות להעצמת החרדה, על פי האתר, הן סיגריות (לא אצלה), יותר מדי קפאין (גם לא אצלה), אלכוהול (ממש לא), כדורים נוגדי דיכאון (לא!), כדורים להורדה במשקל (לא! לא!), תזונה דלה (לא! לא! לא!), לאכול בצורה אנרכית (מה?!?).


אין ספק שחייבת להיות סיבה אחרת עבור הבשלה. אין מצב שלחרדה של החרדתית הבשלה אין כפתור התנעה הנראה לעין. פתאום בבת אחת, ברגע של סינכרוניזציה מושלמת, זיכרון החרדתית מוציא ממחסן מוחה את המשפט הבא: "פחד! מורשת זו היא נחלת הכלל בארץ הפרא, אין יצור שיכול להימנע ממנו או להחליפו בנזיד עדשים" (ג'ק לונדון, מתוך "פנג הלבן")
בטח, אין פלא שבארץ הפרא שבה החרדתית הבשלה מתגוררת היא מרגישה כל מיני רגשות משונים. ולמרות שג'ק אמר שאין אפשרות להחליף את החרדה בנזיד עדשים, הפעם החרדתית הבשלה מוכנה לנסות. לפעמים כל העניין הוא להסתכל על הדברים בעדשה חדשה, לא ככה?


* אהבת את הפוסט? עשי ליק ן\או שתפי בפיייסבוק.