"47!? יואו! את ממש לא נראית!" הוא אחד מאותם הביטויים שמייצרים אצלי תגובה כפולה, דו-משמעית, תוצר של אותה הבנת יתר שעליה דברתי כאן. מצד אחד, אני אומרת, יופי! ... אני לא ממש נראית, כלומר, נראית פחות, נראית צעירה לגילי (קרי "אני עומדת בציפיות החברתיות" ועדיין לא הפכתי לשקופה). מצד השני, העובדה שיש לי כלשהו גיל הופכת, ללא עוררין, למשהו שצריך "שלא יראה", למשהו לא רצוי, למשהו שיותר טוב אם לא רואים אותו בכלל, כזה שמשמח אם לא נראה . כאילו: מטומטמת?! יואו! את ממש לא נראית!
לגיל יש הרבה יתרונות דווקא, אני מעריכה מאוד את העובדה שבגילי "אני לא צעירה מספיק כדי לדעת הכל" (משפט שמצאתי ברשת, ציטוט אפשרי של אוסקר ויילד). העניין הוא שזה מאוד מושרש שנשים נוהגות להסתיר את גילן. גם זה לא ממש נחשב לפוליטיקלי קורקט לשאול אישה בת כמה היא, והיא, הרבה פעמים גם לא ממהרת לענות.
נשים רבות עונות "בת כמה אני נראית לך?" במקום לנקוט בגיל. יש לתשובה לשאלה זו דפוס חברתי שקל מאוד ללמוד (ואנחנו, הנשים, למדנו אותו היטב):
אם האישה בין גיל 14 לבין 20 התשובה שתגרום לה לאושר היא שהיא נראית יותר. אבל, מגיל 40 ומעלה כדאי לנקוט בגיל שהוא פחות ממה שהיא נראית, כדי לקבל את אותה התוצאה (אושר). הבעיה מתחילה כאשר בת 40 פלוס נראית יותר, אז, כבר הדפוס לא יעבוד.
אני חייבת לומר שבפעם הראשונה שמישהו קרא לי "גברת" ברחוב לא הגבתי כלל, כל כך בטוחה הייתי שהוא לא דיבר אלי, לבטח הוא חשב שחוץ מזקנה אני גם חירשת. זה ידוע היטב כי גיל הוא לא אובייקטיבי, מה שאובייקטיבי הוא רק המספר. בכל מקרה, אנחנו צמאות לדעת בת כמה אנחנו נראות באובייקטיביות מירבית.
ידוע שהגיל אצל נשים הוא לא סוגיה פרטית, אלא ציבורית. לכן, לא רק שהסוגייה אינה אובייקטיבית, אלא שהיא סובייקטיבית פעמיים.
עם זאת, ישנן מספר טכניקות להמחיש באובייקטיביות בנות כמה אנו נראות:
1- אחת מהן היא להשוואת את עצמנו לנשים אחרות שבאותו גיל כמונו, ואז להחליט האם אנחנו נראות צעירות או מבוגרות יותר מהן. בכל הקשור לטכניקה הזו יש שני עניינים שאני ממליצה לך לקחת בחשבון ומאוד ברצינות: האחד, השאלה תמיד צריכה להיות מופנית לעצמנו, מקסימום לבת שלך (אם יש לך בת), אבל לעולם אין לשאול את בן זוגך. השני, אסור להשוות את עצמך למפורסמת.
2- טכניקה נוספת, ידועה ויעילה, היא לבחון את עצמך בתמונות שבהן את מופיעה. התגובה: "אני נראית כמו אמא שלי" די נפוצה (אבל זה כבר לפוסט אחר). "אני נראית כמו סבתא שלי" זה כבר פחות נפוץ, אם כי התגובה קיימת גם.
אסור להתייאש, יש לזכור כי "ילדיכם אינם ילדיכם. כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם..." מאת חליל ג'ובראן, הוא שיר והוא סמלי. לעומתו, הגנטיקה סמלית היא דווקא לא. תמונות לפעמים משקרות ולפעמים הן לא, ובכוחך לדעת להבדיל. אני בוחרת להתייחס לתמונות שבהן אני אוהבת את עצמי כמייצגות את האמת ולאהוב את עצמי ללא פשרות. אני השופטת, אז אני אשפוט תחת הכללים שלי.
נשים מקבלות ייצוג ולגיטימיות בחברה כאשר הן צעירות, אמהות, או כבר סבתות. ו..מה אם הגיל שלי? נשים שקרוב לגיל 50 ועד שהן סבתות הופכות לשקופות. אם כך, אנצל את המצב עד תום! לראות ולא להיראות! זה superpower חברים, ראו הוזהרתם!
