המהפך המדהים

"המהפך המדהים של הכלב שהפך לאבן". עם כותרת כזאת, מי יכול להתאפק מלקרוא את כתבה? חשבתי לעצמי, בצהריי יום שרבי אחד (שלבטח היה האבטיפוס של מזג אוויר השרבי), בעודי נמסה אל תוך הכיסא מול המחשב, כמו קרוחוני הכותב הצפוני נמסים אל תוך האוקיינוסים בעקבות התחממות הגלובלית.

קודם כל, יש בכותרת את המילה "מהפך" רבת הפירושים. מילה שאליה התרגלנו מאין ספור תוכניות טלוויזיה ששודרו בשנים האחרונות ושבהן שמענו את המילה "מהפך" בכמויות. לפעמים נראה שכל עצם דומם וכל יצור חי עבר מהפך, או חייב לעבור; מבתים, נשים, וגברים ועד לחתולים וכלבים...ומי לא קיבל? רק ממשלות.

אבל בחזרה לכותרת של הכלב, היא מייד העלתה אצלי שאלות נוספות. למשל: המהפך הוא בזה שהכלב הפך לאבן? בזה שהכלב חזר להיות כלב אחרי שהפך לאבן? בסוג האבן הספציפית שלה הכלב הפך? ובעצם, על איזה סוג של אבן אנחנו מדברים? אין מנוס, חייבים לקרוא את הכתבה.

באותו הרגע שבו הנחתי את ידי על עכבר המחשב בכדי להיכנס לכתבה, באה אלי פתאום מחשבה מדויקת, כמו התגלות: "יש איש כזה שמקצועו לכתוב כותרות". האיש הזה מחזיק במספר אין סופי של כותרות שימושיות במסד נתונים ענק ששייך רק לו. מקצוען של כותרות. יש לו כותרות לכתבות, סיפורים, וטקסטים למיניהם, כמו שלטבע יש עלי כותרת לפרחים, במיליארדים.

אומנם המקצוע שלו זה לא מקצועה שלומדים תחת הכותרת "כתיבת כותרות", כי זה מקצוע חסר כותרת בעצמו, אבל לא בגלל זה אינו קיים. האיש הזה בטח גר בבית שקירותיו מלאי תפטים עשויים מהבדיחות של מסטיק בזוקה. אולי הוא זה שכתב את כותרות הבדיחות. אולי זה אותו האיש שאת קולו שומעים ברקע, בכל ערב, אומר: "חדשות 10, עם תמר איש שלום". איש של כותרות.

הכותרת ללא ספק היא קורות החיים של הכתבה, חשבתי לעצמי, כשאני כבר חלק בלתי נפרד מכיסא המחשב, כפי שהקרחונים כבר חלק בלתי נפרד מהאוקיינוסים. אבל, הכותרת היא לא קורות החיים של הכתבה בגלל שהיא מספרת משהו על הכתבה, אלא כי היא סוג של מסמך שבאמצעותו אנחנו ממיינים ב-"כן" ו-"לא", כאילו היינו מעסיקים פוטנציאליים שממיינים קורות חיים של מועמדים לעבודה. המיון מתבצע כך: ל-"כן" (אכנס ואקרא את הכתבה) ול-"לא" (לא אקרא את הכתבה). אנחנו יודעים את זה, ואיש הכותרות יודע את זה, הרי גם הכותרת "קורות חיים", שרוב האנשים כותבים בראש קורות החיים (ובטוחים שזה בא מהם), בעצם באה ממנו, ממסד הנתונים שלו. זה מקצוע שעובר מאב לבן, מאם לבת, שושלת של אנשי כותרת ששולטים בכותרות ארועי ההיסטוריה.

דבר אחד הוא הכותרת, ודבר אחר הוא הסיפור, אמרתי לעצמי בקול. מאמרים נהדרים, מעניינים, מסקרנים, מקצועיים ומרתקים, עלולים ליפול למיון ה-"לא" של הקורא, אם איש הכותרות יעשה טעות בהענקת הכותרת. לכן, איש הכותרות חייב להקדיש את חייו לשמירה, לפיתוח, ולליטוש של כותרות. מילות מפתח לבטח עוברות במשפחתו מדור לדור. האיש חייב להתאמן בכל עת במציאת הכותרת הנכונה, ואין ספק שחייו מלאי משמעות. עם זאת, איש הכותרת אינו אהוב על האנשים. כותרות נוראיות על אסונות, רציחות, תאונות, ושאר מרעין בישין, הן אלה המבוקשות ביותר. לכן, הוא בשושולת משפחתו נשמרים בסוד, ואין לנו שום מידע על זהותו. כך, אנשים לא יכולים להאשים או להעניש את השליח.

"איש משמעות החיים הלא אהוב הוא איש הכותרות", כתבתי לעצמי בפתק, והדבקתי אותו בדף הראשון של היומן החדש של תשע"ז. סגרתי את היומן כמי שסוגר את דלת ארון החטיפים, בידיעה שעוד רגע אפתח אותו מחדש ואמשוך משם עוד משהו. אולי מה שאמשוך משם יהיה "המהפך המדהים של איש הכותרות שהפך לאהוב?" כן! חשבתי, הרי התקווה היא הדבר האחרון שמאבדים. בינתיים, חייבת להסתפק ב"מהפך המדהים של הכלב שהפך לאבן".