גיל ה-IT-בגרות

This is IT

כמו בגיל ההתבגרות, גם עכשיו פתאום אני שונאת להתקלח ורק רוצה לישון. זה גיל ה-"IT-בגרות". This is it. Ces't la vie. ככה אני, כנראה שלא כולן מגיעות לגיל ה-IT-בגרות כמוני, הולכת ל-For ever 21 ומשוכנעות ששם החנות הומצא בהשראתי, כי בא לי 'גינס קרוע, גם אם עכשיו צריכה בשתי מידות גדול יותר ממה שהייתי רגילה ללבוש.

האמת היא שלא אכפת לי איך אני נראית, מה שכן אכפת לי הוא להיות בשליטה. אם לשקול חמיש קילו יותר מהרגיל, עדיף לי שזה יהיה לאור ארוחות דשנות שאכלתי ביודעין, ולא בעקבות כך שחילוף חומרים שלי החליט לצאת לפנסיה מוקדמת.

לפני כמה ימים ראיתי בעיתון כתבה על תחרות "מיס סבתא" בברזיל. כל אחת שם עם גוף של דוגמנית, אז אם צריך להיות סבתא כדי להראות ככה, יש למה לחכות.  

אהההה, חילוף החומרים האבוד שלי! הוא החליף לי את כל החומרים למחשבה ואז הלך, החצוף! חילוף חומרים, עלק!

עם הגיל גיליתי שהזמן הטוב ביותר להרהר על דברים ולעשות מדיטציה הוא זמן הנהיגה במכונית. כשנוהגים לבד באוטו הקשב מסוגל להתפצל לשתיים, כך שאת סופר מרוכזת בנהיגה בצד אחד, אבל בו זמנית את גם סופר מהרהרת לעומק על כל מיני דברים. ככה קרה לי היום בזמן שנהגתי לפגישה. אחרי שתיקנתי את העולם מספר פעמים הגעתי ליעד עם התשובה. לא המשקל העודף שהתאסף לי פתאום הוא מה שמטריד אותי, אלא השליטה שנאבדה לי. דווקא ציפיתי שעם הגיל השליטה בחיים תגדל ולא תפחת. "משהו קורה לך שאינו בשליטתך אם אינך יודעת כיצד לשלוט בו", הכריז משפט מתוך כתבה על גיל המעבר שקראתי ברשת, משפט מה זה חכם, גם אם לוקה ביתירות (Redundancy), הדבר פשוט, צריך רק ללמוד לשלוט במה שקורה לי.

אבל מה קורה לי?

"IT". זה מה שקורה לי. אני קוראת לו "IT". אז לפני שאני מתחילה לקחת וורבנה רפואית לאיזון בלוטת האדרנל, אנג'ליקה סינית להגברת זרימת הדם, או שיח אברהם להגברת פעילות הקולטנים של דופמין במוח, כדאי שאקבל שאני פשוט בגיל ה-IT-בגרות ולחיות עם זה בשלום.

בגיל ה- IT-בגרות יש Itchiness (גירוד, עצבנות, או אי נוחות),  ITerate (חזרתיות), sItem (סוגיות) , ו-Itemization (הִתפָּרְטוּת), בצורותיהם הקיצוניות. אבל יותר מכל יש את ה-"IT" TselfI, שעליו צריך לדעת לשלוט, והשיטה הכי טובה לשלוט בו היא ההתנהגות ה-Let IT be או ה-just drop IT. בשפת הניהול, משהו כמו סגנון ניהול Laissez faire.

בדרך כלל אני לא בעד להתעלם ממה שמטריד בתקווה שיעלם, אבל במקרה הזה גיליתי שאם חיים ונותנים ל-IT לחיות, אז הכל בסדר. ובכלל, מה רע בלהיות קצת ITinerant (נודדת, נוסעת ממקום למקום, הרי בגיל המעבר עוברים מפה לשם...)? בסך הכל זה מאפשר להכיר מקומות חדשים. לא? אין לשכוח שגיל ה-IT התארך בעקבות תוחלת החיים, אז לחיות בשלום איתו הוא הרעיון הכי טוב לאריכות ימים טובים.